פסק-דין בתיק ע"א 28690-05-12

1.         בפניי ערעור שהוגש על ידי בנק אוצר החייל בע"מ (להלן: "המערער"  או "התובע" או "הבנק") נגד הנתבעים  אלקומפ פתרונות מחשוב מתקדמים בע"מ, ו אלי פיטרו (להלן: "הנתבעים" או "המשיבים"), על פסק דינה של כבוד השופטת ורדינה סימון, בית משפט שלום תל אביב, מיום 29.03.12. בימ"ש קמא חייב את המשיבים לשלם את יתרת החוב הנתבע שלא היה שנוי במחלוקת, ומנגד, שעה שנדונה טענת הקיזוז שהעלו המשיבים כנגד הבנק לנזקים שנגרמו להם בשל רשלנותו של הבנק, לא נדון אומנם גובה הנזקים, אך נקבע שיש להטיל על הבנק אחריות. במקביל קבע ביהמ"ש כי יש להטיל על המשיבים אשם תורם בשיעור 50% לנזקים הנטענים על ידם, ושיוכחו בתביעה נפרדת שעדיין תלויה ועומדת נגד הבנק.

2.         הבנק טוען בערעורו כי שגה בית המשפט שעה שהטיל עליו אחריות; לחילופין שגה כאשר הטיל אשם תורם בשיעור 50% בלבד על המשיבים. לטענתו, בכל מקרה בית משפט קמא לא היה כלל מוסמך לדון בשאלת האחריות לנזקים שאינם חלק מהתובענה ולא התבררו בפניו, והם לא היו מושא התביעה.

מנגד, טוענים המשיבים, כי בבקשת הרשות להגן שהוגשה מטעמם העלו טענת קיזוז לגבי כל הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך שהבנק הפסיק את מסגרת האשראי ללא התראה בכתב וללא כל התראה מספקת, ועל כן ביהמ"ש נדרש, ובהחלט הייתה לו סמכות לדון באחריות הבנק לנזקיהם. לטענתם, כתוצאה מכך ומהחזרת השיקים וצמצום מסגרת האשראי נגרמו להם נזקים גבוהים, בין השאר כתוצאה מכך שנאלצו לרכוש סחורות מספקים במחיר גבוה יותר, ונאלצו לקחת אשראי ממקורות אחרים בעלות גבוהה יותר.

הטענה להעדר סמכות לדון ולהכריע בשאלת חלוקת האחריות

3.         אני סבורה, כי על אף שהבנק טוען בצדק שהתביעה שהוגשה על ידו הייתה תביעה לחיוב המשיבים ביתרת החוב שהופיעה בחשבון הבנק של החברה, ותו לא, לא ניתן להתעלם מטענת הקיזוז שהועלתה על ידי המשיבים בבקשת הרשות להגן, כאשר ניתנה להם רשות להגן, והצדדים הודיעו בישיבה הראשונה על הסכמות דיוניות, כדלקמן:

"במהלך חודש אוגוסט 2003 החזיר הבנק ממסרים (שיקים) והוראות קבע מחשבון הנתבעת מס' 1 (להלן: "החשבון").

המחלוקות הן כדלקמן:

א.     האם בביצוע האמור פעל הבנק כדין על פי כלל ההסכמים, ההסדרים וההבנות, בין בכתב ובין בע"פ, שבינו לבין הנתבעים.

ב.     האם לאור הסכם מאוחר מיום 13.6.04, בדבר פריסת יתרת החוב בין הבנק לחברה הנתבעת, הופטר המנהל, הנתבע מס' 2, מר אלי פיטרו, מחובתו לפירעון יתרת חוב החברה לבנק, או שמא, אין בהסכם האמור כדי להוות הפטר מערבותו ואחריותו האישית.

ג.      האם התנהלות הצדדים מאז חודש אוגוסט ואילך, בין על פי הסכמים בכתב ובין על פי התנהגותם, מהווה ויתור על כל טענה כלפי הבנק, אם אומנם מלכתחילה הייתה הפרה של ההסכם.

אין בהצהרה הנ"ל כדי לצמצם מזכותו של מי מהצדדים לגבי טענות עובדתיות או משפטיות שהועלו על ידו בתצהירי העדות הראשית.

מוסכם על הצדדים כי הדיון במשפט יתפצל לשניים. תחילה ייתן בית המשפט החלטה במחלוקות הנ"ל, ורק לאחר מכן, אם בכלל יהיה צורך בכך, ידון בית המשפט בטענה בדבר שיעור הנזק, אם נגרם כזה ואם יש צורך להיזקק לחוות דעת מומחים כולל למינוי מומחה מטעם בית המשפט" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 30.4.08).

4.         בנסיבות אלה, ומרגע שניתנה רשות להגן, כאשר למעשה החוב לא היה שנוי במחלוקת אלא רק שאלת הקיזוז, ולאור הסכמת הצדדים, כפי שעולה מהפרוטוקול לעיל, מוסמך היה בית המשפט לקבוע האם אכן התרשל הבנק ובשל כך הוא אחראי לנזקיהם של המשיבים, וכך גם לקבוע את חלוקת האחריות בין הצדדים, ואת גובה האשם התורם שיש להטיל על המשיבים.

5.         בעניין זה ראוי לציין, שהתביעה בגין הנזקים מתבררת בנפרד, והיא תלויה ועומדת עד להכרעה בערעור זה, כאשר ברור שחלוקת האחריות בין הצדדים כפופה לאשר יקבע בית המשפט שידון בנזקים, ויידרש לבחון כל ראש נזק,  האם יש לאותו נזק קשר סיבתי לרשלנות המערער, שרק אז ניתן להטיל על הבנק אחריות, אם לאו; כך גם כמובן שכל הטענות וההשגות שיש לצדדים  בעניין גובה הנזק, כגון האם אכן קיימו המשיבים את חובתם להקטנת נזקים בכל אחד מראשי הנזק, תתברר בבוא העת בפני בית המשפט שידון באותה עת בתביעת הנזקים.

בענין זה יפה עשו הצדדים שהגיעו בדיון שנערך בפניי להסכמות אליהן הגיעו כדלקמן:

"בכל מקרה מוסכם עלינו שגם ככל שפסק דינו של בית משפט קמא יישאר על כנו במובן זה שבית המשפט היה מוסמך לקבוע חלוקת אחריות, הרי שבתביעה הכספית של המשיבים צריך יהיה בית המשפט לבחון כל ראש נזק לגופו, לבדוק את גובה הנזק לאחר שישקול כל הטענות בענין הנזק הנתבע, ובמקביל - לבחון את קיומו של קשר סיבתי, דהיינו האם יש קשר סיבתי בין הנזק הנתבע לבין האחריות שנקבעה כאן על ידי בית משפט קמא, ככל שהעילה דורשת קשר סיבתי".

6.         באשר לטענת המערער כי קביעות בית המשפט באשר לחלוקת האחריות היו בחוסר סמכות אוסיף, כי מעבר לעיון בהסכמות הצדדים בפני בימ"ש קמא המדברות בעד עצמן, הרי שהבנק עצמו, בסיכומיו בפני בית משפט קמא, התייחס לשאלת האחריות והאשם התורם, ולא טען כי אין לביהמ"ש סמכות לדון בעניין. והרי, אם אכן כטענתו כל אשר נדרש בית המשפט היה לפסוק ביתרת החוב בחשבון - לא היה צורך להגיע להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, ובוודאי שלא היה צורך לטעון ולסכם בשאלת האחריות, שכן, במקרה כזה מדובר היה בתובענה פשוטה ביותר, כאשר הנתבעים אפילו לא כפרו בגובה יתרת החוב בחשבון.

חלוקת האחריות והאשם התורם

7.         עוד מלין הבנק על חלוקת האחריות כפי שנקבעה על ידי בית משפט קמא, וטוען, כי גם אם יגיע בית משפט של ערעור למסקנה שבימ"ש קמא היה מוסמך לדון בשאלת אחריות הבנק, ויקבע שאכן הבנק התרשל,  דבר המוכחש על ידו, הרי שיש להטיל על המשיבים אשם תורם בשיעור גבוה בהרבה, זאת לאור העובדה שהבנק חזר והתריע בפני המשיבים כי ככל שלא ימציאו את הממסרים הדרושים בהתאם להתחייבותם ובהתאם להסכם עם הבנק לצורך שמירה על מסגרת האשראי - תבוטל מסגרת האשראי.